מחבר: Ilan

  • לקראת שידור…

    לכל ידידיי ומכריי שלום,

    לא תמיד מתאפשר לי להודיע לכם מבעוד מועד לגבי ראיון שקיימתי, מאחר ורוב הראיונות מתקיימים בהתראה קצרה ובמרבית המקרים משודרים לייב.

    לכן אני מנצל הזדמנות זו על מנת ליידע אתכם בדבר ראיון שהתקיים באכסניה נאותה ביותר, התכנית "חוצה ישראל" עם קובי מידן. התכנית הוקלטה באולפני הטלוויזיה החינוכית ברמת אביב לפני מספר שבועות.

    מאחר ואני עצמי טרם ראיתיה, אין לי מושג מה נאמר בה… 🙂

    אז אם מתאפשר לכם, צפו ביום שבת הקרוב בשעה 11:30 לפני הצהריים בערוץ 2.

    בהמשך מופיע מכתבה של העורכת, ובו פירוט מועדי השידור הנוספים.

    להשתמע.

    בברכה,

    אילן מנוליס

     

    Sent: יום ד 08 מאי 2013 15:55
    To: Ilan Manulis
    Subject: מועדי שידור הראיון של אילן מנוליס ב"חוצה ישראל" עם קובי מידן

    אילן שלום,
    אני מבקשת לשוב ולהודות לך על הראיון המעניין שהענקת לקובי מידן בתכנית "חוצה ישראל".
    התכנית תשודר במועדים הבאים:
    שבת הקרובה, 11.5, בשעה 11:30 בבוקר בערוץ 2
    יום א', 12.5, בשעה 22:00 בערוץ 23 (ובלופ הלילי)
    יום ו', 17.5, בשעה 17:25 ושבת, 18.5, בשעה 17:00 בערוץ 23 -השעה אינה מדויקת,יש לבדוק בלוחות השידור. (ובלופ הלילי).

    ניתן לצפות בתכנית באתר הטלוויזיה החינוכית,23tv.co.il, בקטגוריית תכניות משודרות.
    ניתן גם להיכנס לפייסבוק שלנו: "חוצה ישראל עם קובי מידן".
    שמחנו לארח אותך.
    בברכה,
    אסתי רימון-ימיני,עורכת התכנית (גם בשמו של קובי).

  • Aurora Borealis

    בשנת 1984 שהיתי כ- 3 חודשים בעיירה בוזמן שבמדינת מונטנה, ארה"ב. זוגתי באותו הזמן ביצעה מחקר באוניברסיטת מונטנה (Montana State University, MSU) ואני ובתנו התלווינו אליה. המארח שלנו, פרופ' גארי סטרובל, מומחה בעל שם עולמי בתחום של מחלות צמחים (Plant Pathology), דאג להנעים את שהותנו.

    לקראת תום תקופת הביקור הזמין אותנו מארחנו לטיול בשמורת הטבע Glacier National Park, שחלקה בתחום מדינת מונטנה וחלקה בתחום קנדה. הטיול ארך מספר ימים ואת הדרך חזרה לבוזמן עשינו בנהיגה לילית בכביש כפרי, צדדי ומתפתל.

    מונטנה הינה מדינה דלת אוכלוסין ומעוטת יישובים. החלק המערבי שלה, בו נסענו, בין הבירה הלנה לבוזמן, הינו הררי (הרי הרוקי). התקופה הייתה סוף אוגוסט, כאשר הימים מתקצרים והלילות מתחילים מוקדם. גארי נסע בזהירות רבה, עקב החשיכה הסמיכה. כמעט ולא נראו אורות מעשה ידי אדם מסביב וכל שניתן היה להבחין בו הוא קטע קצר של הכביש לפנים, אשר הואר בפנסי המכונית. גארי ואני היינו שקועים בשיחה ערה כדי להעביר את הזמן.

    "אילן, מה היית מעונין להספיק לעשות בטרם מותך?" שאל גארי.

    "ארבעה דברים" השבתי לו. "לטוס בכדור פורח, לראות מקרוב הר געש מתפרץ, לצפות בליקוי חמה מלא ולראות את זוהר הצפון".

    "זה כלום, אילן, אתה צנוע!" ענה לי גארי.

    "מדוע?" הקשיתי, "מה היית אתה רוצה להספיק לעשות?".

    "אה, אני הייתי רוצה לטוס בכדור פורח, מעל הר געש כשהוא מתפרץ, בעיצומו של ליקוי חמה מלא ואז בחשיכה שתשתרר לראות את זוהר הצפון!"

    עקב החשכה המוחלטת לא הצלחתי לראות את פניו של גארי, אך נדמה היה לי שחיוך רחב מרוח על פניו.

    "אם אלה הם פני הדברים, גארי, נראה לי שלא תמות לעולם!"

    הדרך התפתלה והמכונית בעקבותיה. שקט השתרר במכונית. באחד מהסיבובים, בעודי מסתכל החוצה, בוהה בעלטה האופפת אותנו, נדמה היה לי כי מבעד לחלון אני מבחין בכתם אור משונה. דחיתי את המחשבה הזו מכל וכל.

    דקות ספורות לאחר מכן החל גארי מאט את מהירות נסיעתנו. חרישית הוא פנה אלי ושאל, בארשת רצינית:

    "האם אתה רואה את מה שאני רואה?"

    בשקט שהשתרר עניתי לו:

    "האם אתה, גארי, רואה את מה שאני חושב שאני רואה?"

    המכונית החליקה לשולי הכביש ונעצרה. גארי כיבה את פנסי המכונית. יצאנו החוצה ונעמדנו, מנסים לסגל את עינינו לשמי הלילה.

    המחזה שניגלה לעינינו לא ניתן לתיאור במלים. כאשר עינינו הותאמו לראיית הלילה, על רקע השמיים הכהים עליהם פזורים ריבוא כוכבים, נראו וילונות של אור. לעתים צבעם היה ירוק, לעתים סגול. הווילונות נעו לאט, משנים צורה, עוצמה, צבע. מפעם לפעם הבליח בהם קטע בעוצמה חזקה ולאחר מכן קפא, מאיר את שמי הלילה באור חיוור, משונה, בגוון שלא ניתן להעלות על הדעת. לאחר מכן נעלם, כאשר את מקומו תופס וילון חדש אשר הלך והתעצם, הלך והתקדם על-פני כיפת השמיים, רק כדי להיות מוחלף באחר.

    עמדנו זה לצד זה מהופנטים, ראשינו מופנים כלפי מעלה. לא הוצאנו הגה. ההצגה השמימית נמשכה והלכה, ונראה היה שהזמן עומד מלכת. השמיים כעת היו כולם מופע אורות צבעוני, משתנה, דינמי. אף דקה לא דמתה לקודמתה. והמופע נמשך ונמשך… זוגתי ובתנו, שישנו במושב האחורי של המכונית, הצטרפו אלינו וצפו כעת גם הן במופע בדממה, אחוזות פליאה.

    אין לי מושג כמה זמן עבר. דקות, אולי שעות. לפתע נראו פנסי מכונית מתקרבת. המכונית עברה לפנינו ונעצרה בחריקת בלמים. על רקע השמיים המוארים בזוהר החיוור הגיח מהמכונית שוטר, לראשו כובע ריינג'רים, ידו האחת מונחת על האקדח שלמותניו והשנייה על האלה. הוא התקרב אלינו באופן נמרץ.

    "מה אתם עושים כאן?" חקר.

    ללא אומר, הצבענו – גם גארי וגם אני – על השמיים בהתלהבות, מנסים להפנות את תשומת לבו למחזה המתרחש מאחוריו. לא ניתן היה לטעות ושלא לחוש את התרגשותנו. השוטר הפנה ראשו לאחור, העיף מבט קצר ופלט:

    "אה, זה. אני רואה את זה כמעט כל לילה עכשיו".

    השוטר הודיע לנו שאנחנו נמצאים בדרך המהווה כביש מדינה ולכן נאסר עלינו לחנות במקום. קוצר הסבלנות שלו ניכר בעליל וגארי ואני הבנו שעלינו להתנתק מן המופע הייחודי ולהמשיך בנסיעתנו. בחוסר רצון בולט חזרנו למכונית ועזבנו את המקום, כאשר השוטר ממתין כדי לוודא שאכן איננו נמלכים בדעתנו.

    הבזקי האור המרהיבים המשיכו ללוות אותנו בדרכנו, תוך שאנו מבחינים בהם מפעם בפעם מבעד לחלונות המכונית. אך ככל שהדרמנו הפך המופע חיוור יותר ופחות בולט וכאשר הגענו לבוזמן נראו אניצים בודדים של אור בשמי הצפון, רמז למופע הקסמים בו צפינו אך שעות ספורות קודם לכן.

    ***

    זוהר הצפון (וגם הדרום. בשמם המדעי Aurora Borealis ו- Aurora Australis) נגרם כאשר שטף של חלקיקים טעונים הנפלט מן השמש, לרוב כתוצאה מהתפרצות געשית על פניה (Coronal Mass Ejection, CME) פוגש את המגנטוספירה, שהיא השדה המגנטי של כדור הארץ. מרבית החלקיקים נהדפים לאורך קווי השדה המגנטי אל מעבר לכדור הארץ, אך מיעוטם חודר באזורי הקטבים של כדור הארץ. האינטראקציה שבין החלקיקים הטעונים לבין אטומי החנקן (78%) והחמצן (21%) באטמוספירה העליונה, בגובה של כ- 100 ק"מ מעל פני האדמה, גורם לעירור האטומים ולפליטת האור. הצבע הירוק נגרם מעירור אטומי החנקן והאדום מזה של החמצן. עירוב שני הצבעים גורם לצבע הסגול הנראה במרבית הפעמים בזוהר הצפון. הופעת הזוהר מתעצמת לקראת השיא של מחזור השמש בן 11 השנים, כאשר אז הפעילות על פניה רבה. השיא במחזור הנוכחי צפוי להגיע בשנת 2013.

    הסרטון הבא, באורך של חמש דקות, מתאר בצורה נפלאה את התופעה. הסרטון צולם בשיטה של Time Lapse, כלומר תמונה נלקחה כל מספר שניות וכך מוצג הסרטון במהירות מואצת. במציאות התופעה נפרשת לאט יותר. אז קחו לכם מספר דקות להתענג על אחת מתופעות הטבע המיוחדות והנדירות. הגדילו את התמונה לגודל מסך מלא ולא לשכוח להפעיל רמקולים (אם כי במציאות אין לתופעה כל היבט קולי). הסרטון צולם בנורבגיה במהלך שישה לילות בחודש ינואר, 2012.

    ***

    מאז הספקתי למלא עוד אחת ממשאלותיי, כאשר צפיתי בליקוי חמה מלא פעמיים – לראשונה בשנת 1999 ברומניה, במה שכונה 'ליקוי החמה המלא האחרון של האלף'. אלא שליקוי זה נצפה מבעד לעננים. בשנית ראיתי את הליקוי הנפלא של ה- 29/3/2006 מאנטליה שבתורכיה, בתנאי שמיים מושלמים. על-כך בפוסט הבא…

    פרופ' גארי סטרובל, מארחנו בטיול זה ובמשך כל השהות בבוזמן, נאלץ מאוחר יותר לוותר על משרתו באוניברסיטה. מורמוני אדוק בדתו, הוא עשה טעות קשה בשיקול דעת. בתקופה הנדונה היו ניסויים בחומר שהונדס גנטית חידוש, לגביו התקיימה מחלוקת ציבורית רחבה בדבר הסכנה האפשרית לסביבה ולאדם אם יופץ חומר כזה, מחלוקת שטרם שככה עד ימינו אנו. בקיץ של אותה שנה חלו עצים בשטחים נרחבים במדינת מונטנה במחלה קשה וגוועו. השיטות המקובלות למלחמה במחלות צמחים לא הועילו וגארי רצה לנסות שיטה מהפכנית לאותה תקופה, שיטה אותה פיתח במעבדתו. כדי לבדוק את היתכנותה הוא ביצע ניסוי בחומר מהונדס גנטית בטבע (In Vivo) עוד בטרם קיבל לכך אישור מהרשויות המוסמכות בוושינגטון הבירה (בקשתו הוגשה אך אישורה התעכב). על-כך הוא שילם במשרתו.

  • כשכוכב נעלם…

    כוכבים לא נעלמים סתם כך. כוכבים, שהם שמשות רחוקות מן השמש שלנו עד-כדי כך שלא ניתן כמעט להפריד אותם לגודל זוויתי (למעט כוכבים ספורים, במצפי הכוכבים הגדולים בעולם) חיים בין מאות מיליונים למיליארדי שנה. כן, כוכבים לא נעלמים באישון לילה.

    אך לעתים מאוד נדירות מתרחש אירוע שגורם לכוכב להיעלם. לא לפרק זמן ממושך כי אם לשניות ספורות, במהלכן אורו נעדר מכיפת הרקיע, ואז הוא שב. הדבר כלל אינו קשור בכוכב עצמו כי אם בגוף אחר, העובר בקו הראייה שלנו אל הכוכב ומסתיר את אורו לזמן מה. לתופעה זו קוראים 'התכסות' (Occultation). אירוע כזה התרחש בחודש פברואר החולף ולמצפה הכוכבים על-שם מרטין ס. קראאר של מכון ויצמן למדע היה תפקיד חשוב באיתורו.

    ***

    הלילה שבין יום ו' לשבת, ה- 3-4/2/2012, היה לילה קר במיוחד. לא רק שהיה קר, כיפת השמיים הייתה מכוסה לחלוטין זה מספר ימים בעננות סמיכה. מעשה שטן, מאחר ואירוע אסטרונומי חשוב עמד להתרחש, אירוע אליו התכוננתי זמן רב.

    בשעת ערב מאוחרת ומתוך ייאוש מוחלט נכנסתי לאתר של לוויין מטאורולוגי המתעדכן כל רבע שעה (אנא ראו בקישורים) ומציג את מצב העננות מעל ישראל. הבחנתי בפתח קטן בעננים ההולך ונבנה מול חופי הארץ, בקו ישר אל ראשון לציון ורחובות. מה עושים – מסכנים ערב שישי חמים בבית ונוסעים למצפה? מוותרים לאור תנאי מזג האוויר ומתכרבלים בשמיכת הפוך? ואולי בכלל אפעיל את המצפה מרחוק, הרי אני יכול להפעילו מביתי?

    סיור קצר בחוץ לימד שאכן כסות העננים נעשית דלילה יותר. החלטתי שהאירוע מספיק חשוב ולכן שלא להתפנק ולנסוע למצפה הכוכבים. במקרה הגרוע, חשבתי לעצמי, אבלה שעתיים במכונית המחוממת… אך מה היה האירוע שהריץ אותי בערב קר ומעונן מדירתי בקיבוץ איל לרחובות?

    קבוצת האסטרופיזיקה של מכון ויצמן שותפה זה זמן מה לקבוצת מחקר אירופאית אשר מחשבת את נתיב ההתכסות של גופים במערכת השמש. חישוב התכסות מסובך ביותר, ודורש ידע מדויק לגבי מיקומו של הכוכב המתכסה, מיקום הגוף הגורם להתכסות ולבסוף מיקומו של כדור הארץ בחלל. הגוף הראשי שגורם להתכסות הוא, כמובן, הירח, אך גם אסטרואידים יכולים להסתיר את אורו של כוכב.

    ומכאן חשיבות התצפית בהתכסות. בהינתן מספיק מצפים אשר יצפו בהתכסות נתונה ממקומות שונים על-פני כדור הארץ, תוך תזמון מדויק ביותר של תחילת ההתכסות (היעלמות אורו של הכוכב) וסיומה (חידוש הופעת אורו), ניתן אפילו לשרטט בדיוק טוב למדי את צורתו של האסטרואיד, נכון לרגע ההתכסות (אסטרואידים, כמו כל גוף אחר בחלל, סבים סביב צירם).

    אלא שבמקרה של האירוע הזה לא היה מדובר בעוד התכסות, כי אם של הגוף המסתורי הנקרא 2003 AZ84. זהו אסטרואיד גדול יחסית, המקיף את השמש לא בחגורת האסטרואידים כי אם הרחק מעבר למסלולו של נפטון, במה שמכונה אזור חגורת קויפר (Kuiper Belt). מאחר והגוף רחוק מאוד מאתנו ולכן גודלו הזוויתי הנראה על כיפת השמיים קטן, משך ההתכסות אמור להיות קצר יחסית – מספר קטן של עשרות שניות – אך חשוב ביותר. איננו יודעים רבות לגבי הגוף, למעט גודלו המשוער וכן שייתכן והוא חלק ממערכת כפולה, של שני אסטרואידים המקיפים מרכז כובד משותף. הוא כה חיוור שניתן לצפות בו רק בטלסקופים הגדולים ביותר העומדים לרשותנו. והנה, מעברו לפני כוכב יאפשר לנו למדוד את גודלו בדיוק סביר לנסיבות.

    ***

    השבועות שלפני ההתכסות ראו עליות ומורדות. תחילה הודיעה לנו הקבוצה האירופאית שהאירוע ייראה מעל צפון אפריקה ואנחנו נתבקשנו לשמש כגיבוי ולצלם אותו במידה ונתיב ההתכסות, שרוחבו לא יעלה הפעם על מספר עשרות עד מאות ק"מ, ינוע צפונה. כשבוע לפני מועד ההתכסות הוזז הנתיב למרכז אפריקה ואנחנו יצאנו מהתמונה לחלוטין. והנה יומיים לפני המועד קיבלנו הודעה שחישוב נתיב ההתכסות הוזז שוב, עקב תצפיות טובות יותר באסטרואיד, והאירוע ייראה בדיוק מעל ישראל.

    וכך מצאתי את עצמי באישון לילה, מכורבל במעיל עבה ומעיף עין חשדנית כלפי חשרת העננים שמעל, מכשיר את המצפה לתצפית התובענית. התזמון במקרה כזה הוא הכול – הדיוק של שעון המחשב במצפה, המסונכרן כל חמש דקות מול שעון אטומי, משך החשיפה של כל תמונה, המסנן המשמש לצילום, גודל התמונה, כל פרט חייב להיות מחושב, נבדק, נרשם ונשמר.

    כמחצית השעה לפני תחילת ההתכסות החלו הצילומים בפועל. משך כל צילום כ- 3 שניות, עוד כ- 7 שניות הורדת התמונה מהמצלמה המיוחדת למחשב המצפה, פירושו שהכוכב אמור להיעלם למשך שלוש או ארבע תמונות, לכל היותר – אם אכן תתרחש ההתכסות, אם ניתן יהיה לצפות בה מישראל ואם העננים, שנראו על כל כיפת השמיים, יואילו להשאיר את האזור שסביב הכוכב פנוי, לפחות עד תום התצפית.

    הזמן חלף לו באטיות מורטת עצבים. פעם אחר פעם הצטיירה תמונה חדשה על המסך, זהה לחלוטין לקודמתה. איבדתי את המעקב אחר הזמן. שום שינוי, שום התפתחות. סתם. עוד תמונה ועוד אחת… ואיזה קור!

    ואז זה קרה. כהרף עין, נעלם אחד מארבעת הכוכבים שנראו בתמונה שעל המסך. אינני זוכר איך עשיתי זאת, אך כל-כך הופתעתי שנעמדתי על רגליי והשמעתי צעקה אדירה. נראה היה לי שהערתי את כל תושבי רחובות. הנה זה קורה, בזמן אמיתי, מול עיניי! גוף הנמצא בפאתי מערכת השמש, עובר למספר שניות ומסתיר את אורו של כוכב, ואני כאן, רואה זאת במו עיני המשתאות!

    לפני שהספקתי לקלוט זאת הסתיים המופע והכוכב שב ונראה בתמונה. תם החיזיון. אך מאחר והייתה השערה שזהו גוף כפול, המשכתי לצלם הלאה עוד כ- 20 דקות, עד שהיה ברור שלא תהיה עוד התכסות.

    ***

    מתוך 17 מצפי כוכבים שניסו לתזמן את האירוע, רק שניים הצליחו – מצפה אחד בהודו, שראה התכסות בתמונה אחת בלבד, ומצפה הכוכבים של מכון ויצמן למדע, שצילם את כל משך ההתכסות. יתר המצפים או שלא ראו דבר או שהיו מעוננים. בעזרת רצף הצילומים שלנו הצליח ד"ר ערן אופק לשים חסם עליון ותחתון ולחשב את גודלו המשוער של הגוף, שנע בין 575 ל- 1,125 ק"מ.

    מחמאות גדולות מגיעות לצוות האירופאי, שהצליח לחזות את האירוע בדיוק כה רב. זה לא היה המקרה הראשון וגם לא האחרון, מן הסתם, שבו הם נותנים תחזית כה מדויקת.

    אבל הסיפור המוזר באמת הוא מה שאירע במצפה הכוכבים "וייז" שבמצפה רמון. הלילה היה בהיר שם ונראה היה שהם עומדים לצלם את האירוע בהצלחה רבה. אלא שכ- 10 דקות לפני תחילתו ההתכסות הופיע כאילו משום מקום ענן, ש- "התיישב" מעל מצפה רמון עד כעשר דקות לאחר תום האירוע ואז נעלם לו כלא היה. כתוצאה מכך לא הצליחו לראות במצפה "וייז" דבר. וחבל שכך, משום שהיה זה יכול להיות מוצלח ביותר אם שני המצפים היחידים בעולם שתזמנו את האירוע היו מישראל. וכך נותר אחד…

    ***

    בקישור הבא מתוארת עקומת האור של הכוכב. הירידה החדה היא ההתכסות עצמה. אורו של הכוכב "רועש", עקב תנאי התצפית הגרועים באותו ערב.

    בקישור הבא ניתן לראות סרטון במהירות מואצת של ההתכסות. הכוכב שהתכסה הוא התחתון בטרפז שבמרכז התמונה. זכויות היוצרים לסרטון הן של המחלקה לפיזיקה של חלקיקים ואסטרופיזיקה, הפקולטה לפיזיקה, מכון ויצמן למדע.

  • פרויקט Wise NEOs Piggyback

    בשנת 1998 הביא לידיעתי ידידי ושותפי לקבוצת התצפית ד"ר ערן אופק, אז דוקטורנט צעיר לאסטרופיזיקה באוניברסיטת תל אביב וכיום חוקר במחלקה לפיזיקה של חלקיקים ואסטרופיזיקה, מכון ויצמן למדע, מידע מעניין. ערן ידע שאני מתעניין בגילוי של אסטרואידים המסכנים את קיומנו על כדור הארץ ואסטרואידים באופן כללי.

    ערן סיפר לי שד"ר אבישי גל-ים, באותו זמן גם הוא דוקטורנט לאסטרופיזיקה באוניברסיטת תל אביב וכיום חוקר בכיר ומי שעומד בראש קבוצת האסטרופיזיקה במחלקה לפיזיקה של חלקיקים ואסטרופיזיקה, מכון ויצמן למדע, מחפש סופרנובות כחלק מעבודת הדוקטורט שלו. במהלך ניתוח הצילומים, שנלקחו בטלסקופ ה- "40 במצפה "וייז" של אוניברסיטת תל אביב בממוקם במצפה רמון, מגלה אבישי אסטרואידים רבים. מאחר ואלו מהווים מטרד עבורו, בהיותם מדמים סופרנובות, מגלה אותם אבישי כחלק מתהליך הזיהוי האוטומטי ונפטר מהם, מאחר ואינם נחוצים למחקרו.

    סיפורו של ערן עורר את סקרנותי. באותה תקופה, חייבים להבין, גילוי אסטרואידים היה חלקו מדע, חלקו אמנות. חובבי אסטרונומיה היו בין המגלים הפוריים ביותר, מאחר ומאמצי גילוי אוטומטיים – מצפי כוכבים רובוטיים המבצעים סקרי שמיים – טרם היו נפוצים ולמעשה כל התחום היה בחיתוליו. יתרה מזאת, בדיחה עצובה שהסתובבה בין האנשים הספורים שעסקו אז באיתור גופים המסכנים את קיומנו על כדור הארץ והמכונים Near Earth Objects (NEOs), סיפרה שמספר העוסקים בתחום קטן ממספר העובדים במזללת מק'דונלדס אחת. והנה לפני מכרה זהב של גילוי אסטרואידים, המתבצע באופן אוטומטי ואשר למרבה הצער לא נעשה בו שימוש.

    פניתי לאבישי והצעתי לו שנשתף פעולה. את התמונות שהוא מצלם במצפה רמון ומעבד ממילא על מנת לגלות סופרנובות, ובתהליך מזהה אסטרואידים כדי לפסול אותם כמועמדים אפשריים, יעביר אלי תוך ציון המיקום שלהם בתמונה. אני אקח את התמונות, אמדוד את מיקום האסטרואיד בהן ואדווח על-כך למרכז העולמי אליו מופנים הדיווחים לגבי כל הגילויים, ה- Minor Planet Center (MPC) של האיגוד האסטרונומי הבינלאומי, שמקום מושבו בבוסטון, ארה"ב. הסברתי לאבישי שמצער אותי כי איש לא עושה שימוש במידע וחבל שהוא ילך לאיבוד, הרי ניתן להפיק תועלת מדעית ממנו. אבישי הסכים לאלתר וכך נולד ה- Wise NEOs Piggyback Project. תקוותי הייתה שבמהלך העבודה המשותפת יתגלו אסטרואידים חדשים רבים, ואולי אף NEO אחד או יותר.

    כאן המקום למספר מלות הסבר. אסטרואיד מתגלה מאחר והוא גוף במערכת השמש שיש לו תנועה עצמית יחסית לכוכבי הרקע. אך מאחר והאסטרואידים הינם גופים קטנים יחסית ובגלל מרחקם מאתנו בהירותם נמוכה ואין אפשרות לראות אותם בעלי גודל זוויתי, לכן הם מתחזים לכוכבים. הדרך היחידה לגלות אותם היא לצלם מספר תמונות, נאמר שלוש, המתפרסות על-פני שעה ואז להבחין בתנועה של הגוף יחסית לכוכבי השבת שברקע מתמונה לתמונה. וזו בדיוק הטכניקה בה השתמש אבישי כדי לגלות אותם ולהיפטר מהם.

    אבישי היה מעלה את התמונות לאתר FTP של האוניברסיטה בלוויית קובץ ובו נקודות ה- X וה- Y של האסטרואיד בכל תמונה. אני בתורי, מביתי בשעת לילה מאוחרת לאחר שהמשפחה הייתה הולכת לישון ותוך שאני עובד בשעות היום כמנהל מחלקת פיתוח תוכנה בחברת היי-טק, הייתי מוריד את התמונות מהאתר ומתחיל את התהליך של מדידת מיקומו של האסטרואיד – הקואורדינטות השמימיות שלו – על כיפת השמיים.

    בתקופה בה אנו עוסקים, סוף העשור האחרון של המאה העשרים, הייתה תוכנה אחת בלבד בה ניתן היה להיעזר, Astrometrica. זיהויו של האסטרואיד – לפעמים חיוור ביותר, מציאת המרכז (Centroid) שלו בתמונה, מדידת המיקום היחסי שלו ואז מציאת הקואורדינטות השמימיות בכל אחת מהתמונות בהן הוא נמצא הינו תהליך סיזיפי באופיו, מייגע ודורש קפדנות רבה וריכוז עילאי, כל זאת בשעה שבני תמותה רגילים נמים זה מכבר את שנתם ולאחר יום עבודה מלא. אך בסופו של יום התהליך היה מתגמל באותה מידה, בידיעה שכל מדידה יכולה להניב גילוי חדש.

    מדי מספר לילות הייתי מודד את המיקום של אסטרואידים בעשרות תמונות ולאחר שהיו בידי הנתונים הייתי ניגש לאתר אינטרנט ייחודי שבו ניתן היה להזין את הקואורדינטות השמימיות של גוף בלתי ידוע ולבקש לדעת אם ישנם גופים מזוהים בסביבתו. אחד אחד הייתי מקיש את ציוני המיקום של האסטרואידים ובסקרנות מהולה במתח רב הייתי מחכה לתשובה, בתקווה שהיא תהיה שלילית. משמעות הדבר שאבישי ואני גילינו אסטרואיד חדש, שטרם נראה מעולם!

    מובן שחלק גדול מהאסטרואידים שאת מיקומם מדדתי היו כאלו שהתגלו כבר קודם לכן, לעתים ממש לילה אחד או שניים לפני התגלית שלנו. אך לא אחת שיחק לנו המזל וכך יצא שלזכותנו נזקף הגילוי של 5 אסטרואידים חדשים ושיפור מסלולם של 68 אסטרואידים חדשים נוספים. לפני הפרויקט שלנו התגלה בישראל ודווח רק אסטרואיד בודד אחד, על-ידי ד"ר ערן אופק, בשנת 1997.

    להלן כינויים של האסטרואידים שהתגלו במהלך הפרויקט Wise NEOs Piggyback . למרות שהפרויקט נמשך בין השנים 1998 ל- 2000 כל הגילויים החדשים הם משנת 1999. כל הגופים שגילינו הינם חלק מחגורת האסטרואידים ואינם מהווים סיכון לקיומנו:

    • 1999 FL21 (89477)
    • 1999 GP6 (148094)
    • 1999 NG64 (36031)
    • 1999 NH64 (137217)
    • 1999 XF259 (71427)

    מתוך חמשת האסטרואידים שגילינו, רק לאחד נפלה עד עתה הזכות להיקרא בשמו של חוקר ישראלי – האסטרואיד 1999 NH64 (137217), הנקרא היום 137217 Racah, על שמו של פרופסור יואל רקח (1909-1965), פיזיקאי ישראלי, חבר האקדמיה הלאומית למדעים וחתן פרס ישראל.

    למותר לציין שכיום תהליך המדידה של אסטרואידים חדשים אוטומטי לחלוטין ונעשה ללא מעורבות אנושית, סמוך למועד הגילוי עצמו. בכל מצפה העוסק כיום ייחודית באיתור NEOs מתגלים עשרות גופים חדשים מדי לילה. איזו כברת דרך עצומה עשינו בתחום זה במהלך עשור אחד בלבד!

    סוג כזה של מדע, דרך-אגב, שבמסגרתו מחקר מדעי ראשי מזין באקראי מחקר משני נקרא תגלית מקרית (Serendipitous). פרויקט ה- Wise NEOs Piggyback הוא דוגמה קלסית למחקר שכזה.

    ***

    שתי מסקנות ניתן להסיק מסיפור קטן זה. האחת, שעקשנות משתלמת. לא קל היה לעבוד אל תוך השעות הקטנות של הלילה במדידת מיקום האסטרואידים שהתגלו באקראי בצילומיו של אבישי, תוך ידיעה שתוך מספר שעות לא גדול עלי לקום לעמל יומי. אך הדחף לעשות משהו כדי לקדם, ולו אף במעט וככל יכולתי הדלה, את הידע המדעי בתחום מתפתח זה הניע אותי להמשיך. למען האמת, שאבתי כוחות רבים מעבודה זו.

    והמסקנה השנייה – הזבל של האחד הוא הזהב של האחר…

     

  • ברוכים הבאים לבלוג של אילן מנוליס!

    שלום, זהו הבלוג של אילן מנוליס. אני מתעתד לבקר כאן בקביעות ולהוסיף תוכן, ככל שיתאפשר לי הדבר.

    אנא חזרו בקרוב על מנת לקרוא את התוספות החדשות ולהתעדכן בנעשה בשמי הלילה ובפעילות האסטרונומית בארץ, הן המדעית והן הציבורית, מכלי ראשון!