Aurora Borealis

20 באוקטובר 2012

in כללי

בשנת 1984 שהיתי כ- 3 חודשים בעיירה בוזמן שבמדינת מונטנה, ארה”ב. זוגתי באותו הזמן ביצעה מחקר באוניברסיטת מונטנה (Montana State University, MSU) ואני ובתנו התלווינו אליה. המארח שלנו, פרופ’ גארי סטרובל, מומחה בעל שם עולמי בתחום של מחלות צמחים (Plant Pathology), דאג להנעים את שהותנו.

לקראת תום תקופת הביקור הזמין אותנו מארחנו לטיול בשמורת הטבע Glacier National Park, שחלקה בתחום מדינת מונטנה וחלקה בתחום קנדה. הטיול ארך מספר ימים ואת הדרך חזרה לבוזמן עשינו בנהיגה לילית בכביש כפרי, צדדי ומתפתל.

מונטנה הינה מדינה דלת אוכלוסין ומעוטת יישובים. החלק המערבי שלה, בו נסענו, בין הבירה הלנה לבוזמן, הינו הררי (הרי הרוקי). התקופה הייתה סוף אוגוסט, כאשר הימים מתקצרים והלילות מתחילים מוקדם. גארי נסע בזהירות רבה, עקב החשיכה הסמיכה. כמעט ולא נראו אורות מעשה ידי אדם מסביב וכל שניתן היה להבחין בו הוא קטע קצר של הכביש לפנים, אשר הואר בפנסי המכונית. גארי ואני היינו שקועים בשיחה ערה כדי להעביר את הזמן.

“אילן, מה היית מעונין להספיק לעשות בטרם מותך?” שאל גארי.

“ארבעה דברים” השבתי לו. “לטוס בכדור פורח, לראות מקרוב הר געש מתפרץ, לצפות בליקוי חמה מלא ולראות את זוהר הצפון”.

“זה כלום, אילן, אתה צנוע!” ענה לי גארי.

“מדוע?” הקשיתי, “מה היית אתה רוצה להספיק לעשות?”.

“אה, אני הייתי רוצה לטוס בכדור פורח, מעל הר געש כשהוא מתפרץ, בעיצומו של ליקוי חמה מלא ואז בחשיכה שתשתרר לראות את זוהר הצפון!”

עקב החשכה המוחלטת לא הצלחתי לראות את פניו של גארי, אך נדמה היה לי שחיוך רחב מרוח על פניו.

“אם אלה הם פני הדברים, גארי, נראה לי שלא תמות לעולם!”

הדרך התפתלה והמכונית בעקבותיה. שקט השתרר במכונית. באחד מהסיבובים, בעודי מסתכל החוצה, בוהה בעלטה האופפת אותנו, נדמה היה לי כי מבעד לחלון אני מבחין בכתם אור משונה. דחיתי את המחשבה הזו מכל וכל.

דקות ספורות לאחר מכן החל גארי מאט את מהירות נסיעתנו. חרישית הוא פנה אלי ושאל, בארשת רצינית:

“האם אתה רואה את מה שאני רואה?”

בשקט שהשתרר עניתי לו:

“האם אתה, גארי, רואה את מה שאני חושב שאני רואה?”

המכונית החליקה לשולי הכביש ונעצרה. גארי כיבה את פנסי המכונית. יצאנו החוצה ונעמדנו, מנסים לסגל את עינינו לשמי הלילה.

המחזה שניגלה לעינינו לא ניתן לתיאור במלים. כאשר עינינו הותאמו לראיית הלילה, על רקע השמיים הכהים עליהם פזורים ריבוא כוכבים, נראו וילונות של אור. לעתים צבעם היה ירוק, לעתים סגול. הווילונות נעו לאט, משנים צורה, עוצמה, צבע. מפעם לפעם הבליח בהם קטע בעוצמה חזקה ולאחר מכן קפא, מאיר את שמי הלילה באור חיוור, משונה, בגוון שלא ניתן להעלות על הדעת. לאחר מכן נעלם, כאשר את מקומו תופס וילון חדש אשר הלך והתעצם, הלך והתקדם על-פני כיפת השמיים, רק כדי להיות מוחלף באחר.

עמדנו זה לצד זה מהופנטים, ראשינו מופנים כלפי מעלה. לא הוצאנו הגה. ההצגה השמימית נמשכה והלכה, ונראה היה שהזמן עומד מלכת. השמיים כעת היו כולם מופע אורות צבעוני, משתנה, דינמי. אף דקה לא דמתה לקודמתה. והמופע נמשך ונמשך… זוגתי ובתנו, שישנו במושב האחורי של המכונית, הצטרפו אלינו וצפו כעת גם הן במופע בדממה, אחוזות פליאה.

אין לי מושג כמה זמן עבר. דקות, אולי שעות. לפתע נראו פנסי מכונית מתקרבת. המכונית עברה לפנינו ונעצרה בחריקת בלמים. על רקע השמיים המוארים בזוהר החיוור הגיח מהמכונית שוטר, לראשו כובע ריינג’רים, ידו האחת מונחת על האקדח שלמותניו והשנייה על האלה. הוא התקרב אלינו באופן נמרץ.

“מה אתם עושים כאן?” חקר.

ללא אומר, הצבענו – גם גארי וגם אני – על השמיים בהתלהבות, מנסים להפנות את תשומת לבו למחזה המתרחש מאחוריו. לא ניתן היה לטעות ושלא לחוש את התרגשותנו. השוטר הפנה ראשו לאחור, העיף מבט קצר ופלט:

“אה, זה. אני רואה את זה כמעט כל לילה עכשיו”.

השוטר הודיע לנו שאנחנו נמצאים בדרך המהווה כביש מדינה ולכן נאסר עלינו לחנות במקום. קוצר הסבלנות שלו ניכר בעליל וגארי ואני הבנו שעלינו להתנתק מן המופע הייחודי ולהמשיך בנסיעתנו. בחוסר רצון בולט חזרנו למכונית ועזבנו את המקום, כאשר השוטר ממתין כדי לוודא שאכן איננו נמלכים בדעתנו.

הבזקי האור המרהיבים המשיכו ללוות אותנו בדרכנו, תוך שאנו מבחינים בהם מפעם בפעם מבעד לחלונות המכונית. אך ככל שהדרמנו הפך המופע חיוור יותר ופחות בולט וכאשר הגענו לבוזמן נראו אניצים בודדים של אור בשמי הצפון, רמז למופע הקסמים בו צפינו אך שעות ספורות קודם לכן.

***

זוהר הצפון (וגם הדרום. בשמם המדעי Aurora Borealis ו- Aurora Australis) נגרם כאשר שטף של חלקיקים טעונים הנפלט מן השמש, לרוב כתוצאה מהתפרצות געשית על פניה (Coronal Mass Ejection, CME) פוגש את המגנטוספירה, שהיא השדה המגנטי של כדור הארץ. מרבית החלקיקים נהדפים לאורך קווי השדה המגנטי אל מעבר לכדור הארץ, אך מיעוטם חודר באזורי הקטבים של כדור הארץ. האינטראקציה שבין החלקיקים הטעונים לבין אטומי החנקן (78%) והחמצן (21%) באטמוספירה העליונה, בגובה של כ- 100 ק”מ מעל פני האדמה, גורם לעירור האטומים ולפליטת האור. הצבע הירוק נגרם מעירור אטומי החנקן והאדום מזה של החמצן. עירוב שני הצבעים גורם לצבע הסגול הנראה במרבית הפעמים בזוהר הצפון. הופעת הזוהר מתעצמת לקראת השיא של מחזור השמש בן 11 השנים, כאשר אז הפעילות על פניה רבה. השיא במחזור הנוכחי צפוי להגיע בשנת 2013.

הסרטון הבא, באורך של חמש דקות, מתאר בצורה נפלאה את התופעה. הסרטון צולם בשיטה של Time Lapse, כלומר תמונה נלקחה כל מספר שניות וכך מוצג הסרטון במהירות מואצת. במציאות התופעה נפרשת לאט יותר. אז קחו לכם מספר דקות להתענג על אחת מתופעות הטבע המיוחדות והנדירות. הגדילו את התמונה לגודל מסך מלא ולא לשכוח להפעיל רמקולים (אם כי במציאות אין לתופעה כל היבט קולי). הסרטון צולם בנורבגיה במהלך שישה לילות בחודש ינואר, 2012.

***

מאז הספקתי למלא עוד אחת ממשאלותיי, כאשר צפיתי בליקוי חמה מלא פעמיים – לראשונה בשנת 1999 ברומניה, במה שכונה ‘ליקוי החמה המלא האחרון של האלף’. אלא שליקוי זה נצפה מבעד לעננים. בשנית ראיתי את הליקוי הנפלא של ה- 29/3/2006 מאנטליה שבתורכיה, בתנאי שמיים מושלמים. על-כך בפוסט הבא…

פרופ’ גארי סטרובל, מארחנו בטיול זה ובמשך כל השהות בבוזמן, נאלץ מאוחר יותר לוותר על משרתו באוניברסיטה. מורמוני אדוק בדתו, הוא עשה טעות קשה בשיקול דעת. בתקופה הנדונה היו ניסויים בחומר שהונדס גנטית חידוש, לגביו התקיימה מחלוקת ציבורית רחבה בדבר הסכנה האפשרית לסביבה ולאדם אם יופץ חומר כזה, מחלוקת שטרם שככה עד ימינו אנו. בקיץ של אותה שנה חלו עצים בשטחים נרחבים במדינת מונטנה במחלה קשה וגוועו. השיטות המקובלות למלחמה במחלות צמחים לא הועילו וגארי רצה לנסות שיטה מהפכנית לאותה תקופה, שיטה אותה פיתח במעבדתו. כדי לבדוק את היתכנותה הוא ביצע ניסוי בחומר מהונדס גנטית בטבע (In Vivo) עוד בטרם קיבל לכך אישור מהרשויות המוסמכות בוושינגטון הבירה (בקשתו הוגשה אך אישורה התעכב). על-כך הוא שילם במשרתו.

הפוסט הקודם:

הפוסט הבא: